בתגובה למאמר על התודעה, נשאלתי שאלה מאד יסודית לגבי יחסי הגומלין בין הגוף לנפש. במאמר על התודעה טענתי שמציאות התודעה מוכיחה על מציאות על פיזית, משום שחומר דומם אינו יכול לחוש ולהרגיש, ואין זה משנה עד כמה הוא מורכב. אם כך צצה ועולה השאלה הבאה. אם אתה טוען שהנשמה היא מציאות על פיזית, איך אתה מסביר את העובדה שמצבי הרוח של האדם מושפעים ומשתנים על ידי הזרקת חומרים כמו הורמונים למערכת הדם. מציאות רוחנית אמורה להיות מורמת מעל כל מיני חומרים פיזיים. אם נתבונן בשאלה הזו נראה שהבעיה הזו היא הרבה יותר רחבה ויסודית. גם אם נתעלם לרגע מכל הידע המדעי על המוח ומערכת העצבים, עובדה היא שכאשר אדם שותה בקבוק יין הוא נכנס למצב רוח עליז, כך שהשאלה הזו איננה שאלה חדשה שנוצרה בעקבות ידע מדעי של שנות האלפיים. יחסי הגוף והנפש הם יחסים כפולים ודו סיטריים. כשם שהגוף משפיע על הנפש כך הנפש משפיע על הגוף. כאשר נפשו ותודעתו של האדם מחליטה ללכת לצד ימין, »להמשך

במאמר הזה אני עומד לכתוב בנושא שנתפס אצל אנשים כנושא עמום. אבל אם מתבוננים בו לעומק אפשר לראות בקלות, שהוא ממש לא עמום. הנושא הוא חידת התודעה. חידה שהיא בעצם איננה חידה כלל וכלל. התודעה היא בעצם האדם בעצמו. אדם בלי תודעה אינו אדם. התודעה זו העובדה שאנחנו מרגישים וחווים את הסביבה. התודעה מהוה מאז ומעולם את אחת החידות הגדולות של המדע. אין שום אפשרות להסביר את תופעת התודעה כתוצאה של תהליכים פיזיולוגיים. ואני רוצה להמחיש את הדברים בצורה ברורה. לפי הגישה האתיאיסטית, האדם הוא בסך הכל מחשב משוכלל. גם המחשב יודע לעבד נתונים ולתת הוראות למרות שהמחשב הוא דבר גשמי לחלוטין. לפי הגישה הזו אין הבדל מהותי ויסודי בין מוח האדם לבין המחשב. אמנם מוח האדם הוא הרבה יותר משוכלל מכל מחשבי העל הקיימים בעולם, וכל הביצועים של המחשבים אינם מתקרבים בכי הוא זה לביצועיו של המוח האנושי, אבל סוף סוף המוח הוא מחשב, רק מחשב מאד מאד משוכלל, ויתכן או שלא יתכן, »להמשך